ספר תהילים מלא עם פרקים מפורסמים, ופסוקים שכולם מכירים. נדמה לי שהפרק הכי מפורסם, הכי מוכר היא פרק קמה המתחיל "תהילה לדוד" והידוע בעולם כתפילת "אשרי". היא שגורה בפי כל עקב המקום המרכזי שלה בתפילות. בכל העדות, אומרים את הפרק המדהים הזה שלשה פעמים ביום, והיא מהווה החלק המרכזי של פסוקי דזמרה.
עם כל החשיפה לפרק הזה, ושינון היומי של מילותיה, בעיני הרבה אנשים, היא עדיין נשארת רצף רנדומלי של פסוקים בודדים, וכאילו כל אחד עומד בנפרד ונותן מענה לבן אדם שרוצה להלל לה'. אבל קשה להאמין שהפרק הזה נבחר למקום מרכזי בתפילות בלי עומק. גם קשה להאמין שהפרק היחיד בכל ספר תהילים שנקרא "תהלה" היא ילקוט של עניינים בודדים בלי מאחד ומבנה ספרותי.
גם חשוב לציין שפרק קמה לא עומד בפני עצמה. חז"ל ראו את פרקים קמה עד קנ כמקשה אחת, ותיקנו שיקראו כולם ברצף בתפילת שחרית. הסט הזה של פרקים אפילו זכתה לשם בלשון חז"ל: "הלל של כל יום", ועליו אמר רבי יוסי בגמרא (שבת קיח:), "יהי חלקי מגומרי ההלל בכל יום". חשוב לנו להבין הקשר בין הפרקים, ואיך הם בונים אחד על השני להגיע לשיא ההלל.
כדי להבין את הקשר בין ששת הפרקים, וגם להעמיק בהבנה של פרק קמה, לדעתי, חייבים למצוא את החלקים של פרק קמה, ולראות איך כל חלק בונה על זה שבא לפניו. יש דרכים שונים לחלק פרקי תהילים: לפי שינוי במלל, סוגי פועלים, הגוף המדבר, מלות מנחה, ועוד. רבים המפרשים העוסקים במבנה הפרק, ונשתדל בעזרתם למצוא בתוך פרק קמה האותות שיסמנו לנו את הגבולות של כל חלק, אם כי הגבולות שנסמן לא תמיד יהיו זהות לגבולות של אותם מפרשים.
זהות המהלל
במאמר "תהלה לדוד - מבנה ומשמעות" (בני גזונדהייט וראובן קימלמן), המחברים רואים את הפרק מורכב משני חלקים, שבכל אחד יש קבוצה שונה של מהללים, וז"ל:
"החלק הראשון (ג-ט) מתאר את חווייתו האישית של המשורר, ובחלק השני (יא-כ) מדובר על המלכת ה' על ידי כל בני אדם עד שלבסוף 'כָּל בָּשָׂר' מצטרף לברכת ה'."
הראיון הכללי שלהם, התקדמות המזמור מהפרט (דוד המלך) עד הכלל (כל בשר) מברר את התקדמות הפרק. דוד המלך מהלל את ה', ובסוף מצטרפים אליו "כל בשר" בהמנון לה'. אמנם, החילוק הזה בעיני חסר בו חלק מהצעדים בדרך. הפרק אכן מתחיל עם דוד שמדבר בגוף ראשון (ארוממך, אברכך, אהללה) ומסיים ב"כל בשר", אבל בדרך יש גם קבוצות נוספות שמצטרפים: "דור לדור" (פסוק ד'), "כל מעשיך" (פסוק י), ו"חסידך" (פסוק י). במאמר "תהילה לדוד - מסע נפשי בהתקרבות לה'" מאת ניסן זיסקין, הוא נותן חילוק הכולל גם את הקבוצות האלו.
סימנים מילוליים
אם שמים בצד את זהות המהללים, סימנים מילוליים בפרק יכולים להעמיק את הבנתנו של התקדמות הפרק.
הסימן מילולי הבולט בפרק היא היחס לה'. בחלקה, מדברים אל ה' בגוף שני (אלקי המלך, אברכך, מעשיך, וכו), ובחלקה, מדברים על ה' בגוף שלישי (גדול ה', חנון ורחום ה', וכו'). במבט ראשון, קשה לראות במעברים האלו גבולות ברורים בין חלקי הפרק. יש 10 מעברים בין גוף שני וגוף שלישי, וקשה לראות את הפרק מתקדם ליעדו דרך 10 תחנות בדרך. עם זאת, בהמשך נראה איך השינוי הלשוני הזה חשובה ומעמיק את ההבנה שלנו בכמה דרכים חשובים.
הרב פייבל מלצר בספר פני ספר תהלים שלו (דף תכו - תלב) מחלק את הפרק על פי הבדלים בפועלים: פועלים עתידיים ופועלים בינוניים, ועל פי תוכן: בין הכנה וזירוז להלל לבין מילים של שבח ממשי, וז"ל:
הסימן האחד הוא סימן שבתוכן, והוא התכונה וההתכוננות להלל את ה', לברך את שמו, לשבח מעשיו, לשוח בנפלאותיו, לומר נוראותיו, לספר גדולתו, להביע טובו, לרנן צדקתו. כל המשפטים הללו, שהבאנו כמעט כצורתם מתוך הפרק, אינם כוללים עדיין שבח אבסולוטי, הם רק מביעים רצון לשבח.
הסימן השני, והוא בעיקר לשוני, הוא שכל המשפטים הללו, או רובם הגדול, אמורים בצורת הפועל, שאנו רגילים לקרוא לה בשם עתיד… וצורה זו שלטת בחלקו הראשון של הפרק…. וחליפיהם בחלק השני: שבחים ממש ולא התכוננות לשבח, וצורת הבינוני הקרוב מאד במבנהו ובכוונתו לשם.
הרב מלצר רואה את הפרק עם גבול ברור, בין פסוק יב (להודיע) ופסוק יג (מלכותך). לטענתו, החלק הראשון כולל פסוקים א עד י"ב ומסתמן עם הכנה וזירוז לשבח (סימן שבתוכן) ופועלים עתידיים (סימן לשוני). החלק השני כולל פסוקים י"ג עד כ"א ומסתמן עם שבח אבסולוטי (סימן שבתוכן) ופועלים בינוניים (סימן לשוני).
הסימנים של הרב מלצר הם ברורים, אבל החילוק לשנים לא באמת הולם את הסימנים. קיים בחלק הראשון לפי החילוק שלו גם פועלים בינוניים (גדול ה' ומהולל מאד, חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד, טוב ה') וכל אלו הם גם שבח אבסולוטי. אם נסמן גבולות אך ורק על פי הסימנים שלו, נקבל ששה חלקים:
פסוקים א'-ב': פועלים עתידיים וזירוז לשבח
פסוק ג': פועלים בינוניים ושבח אבסולוטי
פסוקים ד'-ז': פועלים עתידיים וזירוז לשבח
פסוקים ח'-ט': פועלים בינוניים ושבח אבסולוטי
פסוקים י'-יא': פועלים עתידיים וזירוז לשבח
פסוקים יג'-כ': פועלים בינוניים ושבח אבסולוטי
לדעתי, החילוק הזה משתלב עם החילוק על פי זהות המהלל. ראינו שתי גבולות המסתמנים על פי זהות המהלל שמחלקים את הפרק לשלושה חלקים: בין פסוק ג' לד', ובין פסוק ט' לי'. נראה, שהפרק מתחלקת לשלושה חלקים גדולים, שבכל אחד מהלל קבוצה את ה' באופן מיוחד. בתוך כל אחד מהחלקים, מתחילים עם פסוקים של זירוז לשבח, ורק אחר כך עם שבח אבסולוטי:
חלק ראשון: שבח של היחיד
פסוקים א'-ב': הרצון של היחיד לשבח
פסוק ג': השבח של אדם היחיד
חלק שני: שבח של היחיד עם דורות עם ישראל
פסוקים ד'-ז': תיאור של השבח של הדורות ואיך זה מזרז את היחיד לשבח
פסוקים ח'-ט': שבח של הדורות
חלק שלישי: שבח של הבריאה והחסידים
פסוקים י'-יא': תיאור של הרצון של הבריאה כולה והחסידים לשבח
פסוקים יג'-כ': השבח של הבריאה והחסידים
במאמר הבא, נפענח את הרוח, הרגש, והתוכן של כל אחד מהחלקים, ולראות איך שלושת החלקים בונים אחד על השני לשבח ולהלל לה'.